הקשר בין כתובות IPv6 וכתובות MAC הוא היבט חשוב בהבנת אופן פעולת הרשתות המודרניות. IPv6, או פרוטוקול אינטרנט גרסה 6, פותחה כדי לתת מענה למחסור בכתובות IP הזמינות עם IPv4, ובכך לאפשר מספר בלתי מוגבל של מכשירים מקוונים. כל מכשיר ברשת זקוק לכתובת IP כדי לתקשר באינטרנט או ברשת מקומית.

כתובת ה-MAC (בקרת גישה למדיה), לעומת זאת, היא מזהה ייחודי המוקצה לממשק הרשת של המכשיר על ידי היצרן. מזהה זה חיוני לפעולת רשת ברמת הקישור, כלומר לתקשורת בין מכשירים שנמצאים באותה רשת מקומית.

כשאנחנו מדברים על כתובות IPv6 ו-MAC, מושג מפתח שצריך להבין הוא "תצורה אוטומטית חסרת מצב". חלק ממפרט ה-IPv6 כולל מנגנון המאפשר למכשיר ליצור כתובת IPv6 משלו באמצעות כתובת ה-MAC שלו, תהליך המכונה EUI-64.

תהליך זה כולל לקיחת כתובת ה-MAC של 48 סיביות, פיצול שלה לשניים, והכנסת רצף של 16 סיביות (FFFE) ביניהם ליצירת כתובת 64 סיביות אשר משמשת לאחר מכן כחלק מכתובת ה-IPv6 של המכשיר.

עם זאת, אין זה אומר שכתובת ה-MAC חשובה פחות מבעבר. כתובת ה-MAC נותרה חיונית לתפעול הרשת ברמה המקומית. כתובות MAC משמשות למשלוח מנות בתוך אותה רשת מקומית (לדוגמה, בבית או במשרד), בעוד שכתובות IPv6 משמשות לתקשורת על גבי רשתות גדולות יותר ואינטרנט.

בנוסף, בשל חששות פרטיות הקשורים לשימוש ישיר בכתובת ה-MAC ביצירת כתובות IPv6 (כיוון שהוא יכול לאפשר מעקב אחר מכשירים ברשתות שונות), פותחו מנגנונים כגון "הרחבות פרטיות" עבור IPv6.

הרחבות אלו מאפשרות ליצור כתובות IPv6 שאינן מקושרות ישירות לכתובת ה-MAC של המכשיר, ומציעות הגנה טובה יותר על פרטיות המשתמש.

לסיכום, למרות שהאופן שבו כתובות IPv6 נוצרות והשימוש בהן עשוי לשלב את כתובת ה-MAC, האחרון נשאר מרכיב מכריע בארכיטקטורת הרשת, במיוחד עבור תקשורת קישור מקומית.

ההתפתחות לקראת IPv6 הוסיפה שכבות של מורכבות ואבטחה, אך היא לא הפחיתה מחשיבותן של כתובות MAC ברשת.