כן, משהו דומה קורה ב-IPv6 למה שקורה ב-IPv4 במונחים של טיפול בכתובות שנפגעו, אם כי ישנם הבדלים באופן הטיפול בהן בגלל האופי והמבנה של מרחב הכתובות של IPv6.

ב-IPv4, כתובות IP ציבוריות המשמשות לפעילויות זדוניות, כגון דואר זבל, התקפות מניעת שירות (DoS), דיוג או הפצת תוכנות זדוניות, יכולות להיכלל ברשימות שחורות (הידועות גם כרשימות חסימות או רשימות שחורות).

רשימות אלה משמשות את מנהלי הרשת, ספקי שירותי האינטרנט (ISP) ויישומי אבטחה כדי לסנן תעבורה ולחסום תקשורת מאותן כתובות שנפרצו.

עם IPv6, הגישה הכללית נשארת זהה: אם כתובת IPv6 משמשת לפעילות זדונית, ניתן גם לדווח עליה ולהוסיף אותה לרשימות שחורות. עם זאת, המספר העצום של כתובות הזמינות ב-IPv6 מציג אתגרים והבדלים נוספים באופן הטיפול במצבים אלה:

1. מרחב כתובות רחב יותר: מכיוון של-IPv6 יש מרחב כתובות גדול משמעותית מ-IPv4, ההסתברות לשימוש חוזר בכתובת IP ספציפית נמוכה בהרבה. זה עשוי להשפיע על אופן הניהול והאכיפה של רשימות שחורות, שכן מעקב וניהול כתובות בודדות עשויים להיות מורכבים יותר.
2. הקצאת רשת משנה: הקצאות רשת משנה ב-IPv6 הן בדרך כלל גדולות יותר מאשר ב-IPv4. במקרים רבים, לארגון מוקצה בלוק שלם של כתובות IPv6 (לדוגמה, קידומת /48 או אפילו יותר). זה עלול להוביל למצבים שבהם, אם כתובת אחת בתוך הבלוק הזה מסומנת כפעילות זדונית, החסימה כולה עשויה להיות מושפעת מרשימות שחורות, בהתאם לאופן שבו מפעילים ושירותים שונים מנהלים את הרשימות.
3. פילוח ואגרגציה: האופן שבו כתובות IPv6 מקובצות ומנוהלות למטרות ניתוב יכולה גם להשפיע על אופן החלת הרשימות השחורות. טכניקות פילוח וצבירה יכולות להשפיע על האפקטיביות של רשימות שחורות ועל האופן שבו כתובות ספציפיות או בלוקים של כתובות מזוהים להכללה ברשימות.
4. ניהול ומעקב: עם IPv6, ייתכן שיהיה צורך להתאים כלים וטכניקות לניטור תעבורה ולניהול אבטחת רשת כדי לתת מענה יעיל למרחב הכתובות הגדול יותר ולפילוח התעבורה הפוטנציאלי. זה כולל את האופן שבו פעילויות זדוניות מזוהות ומגיבות.

לסיכום, למרות שהרעיון של רשימת כתובות IP שנפגעו ברשימה שחורה חל הן על IPv4 והן על IPv6, אסטרטגיות וכלים לניהול אבטחה וסינון תעבורה עשויים לדרוש התאמות עקב ההבדלים המבניים והקנה המידה בין שני הפרוטוקולים.