IPv6 אינו משתמש באותה מערכת מחלקות כתובות שנמצאת ב-IPv4, המכונה כתובת מבוססת-מחלקה (מחלקות A, B, C, D ו-E).

סכימה זו הוחלפה ב-IPv4 בכתובת CIDR (Classless Inter-Domain Routing) בשנות ה-90 כדי לשפר את יעילות הקצאת הכתובות והיא נעדרת לחלוטין ב-IPv6 מאז עיצובה.

כתובת ב-IPv6:

1. מבנה כתובת: IPv6 משתמש בכתובות של 128 סיביות, מה שמאפשר מרחב כתובות גדול בהרבה מ-IPv4. מרחב כתובות מסיבי זה מאפשר גמישות ניכרת בהקצאה וניהול של כתובות ללא צורך במערכת מחלקה.

2. סוגי כתובות IPv6: במקום מחלקות, ל-IPv6 יש מספר סוגי כתובות המוגדרים למטרות שונות, שלכל אחד יש קידומת משלו המציינת את תפקידו. חלק מהסוגים הנפוצים ביותר כוללים:

• כתובות Unicast: הם משמשים לתקשורת אחד לאחד. הם כוללים:
  • Unicast גלובלי: בדומה לכתובות ציבוריות ב-IPv4, הן ייחודיות בעולם ומשמשות לתקשורת באינטרנט.
  • קישור-מקומי: כתובות ייחודיות רק בהקשר של פלח רשת בודד. הם משמשים לתקשורת ברשת המקומית ללא צורך בקידומת גלובלית.
  • מקומי ייחודי: בדומה לכתובות פרטיות ב-IPv4 (כגון כתובות Class A,B,C מבחינת שימוש פנימי), כתובות אלו מיועדות לשימוש ברשתות מקומיות ואינן ניתנות לניתוב באינטרנט.
• כתובות ריבוי שידור: הם מחליפים כתובות שידור IPv4 ומשמשות להעברת מידע למספר מקלטים.
• כתובות Anycast: הם מוקצים ליותר מממשק אחד אך בצמתים שונים, מה שמאפשר לשלוח מנות לכתובת הקרובה ביותר שחולקת את כתובת ה-Anycast הזו.

3. רשת משנה ב-IPv6: הקצאת כתובות ב-IPv6 משתמשת בדרך כלל באורך קידומת של /64 עבור רוב רשתות המשנה, אם כי היא גמישה ויכולה להשתנות בהתאם לצרכים הארגוניים או הטכניים. גמישות זו מבטלת את הצורך במחלקות כתובות קבועות ומאפשרת שימוש יעיל יותר במרחב הכתובות.

מסקנה:

IPv6 תוכנן להיות גמיש ויעיל יותר מ-IPv4, ולבטל את הצורך במערכת הכיתה על ידי שימוש בגישה מותאמת ומרחיבה יותר לניהול כתובות.

זה מקל על תכנון וניצול טובים יותר של הרשת, כמו גם מדרגיות רבה יותר לטווח ארוך.