כן, כתובות ריבוי שידור יכולות לעבוד גם עם IPv4 וגם עם IPv6, למרות שיש הבדלים משמעותיים באופן הטמעתם והשימוש בהם בכל גרסה של פרוטוקול האינטרנט.

שידור רב על IPv4

ב-IPv4, כתובות ריבוי שידור הן בטווח 224.0.0.0 עד 239.255.255.255. טווח כתובות זה משמש לשליחת מנות נתונים לקבוצת מארחים המהווים חלק מקבוצת ריבוי שידורים ולא לנמען יחיד.

זה שימושי עבור יישומים כגון הזרמת וידאו ואודיו, שיחות ועידה מקוונות וסוגים אחרים של שידור למספר מקלטים.

ניהול קבוצות ריבוי שידור ב-IPv4 כולל בדרך כלל פרוטוקולים כגון IGMP (Internet Group Management Protocol) לניהול חברי קבוצות ה-multicast.

שידור רב על IPv6

IPv6 תומך גם ב-multicast ועושה זאת בצורה מקיפה יותר. ב-IPv6, אין שידור כמו ב-IPv4, וכל הפונקציונליות שיצריכו שידור ב-IPv4 משתמשות ב-multicast ב-IPv6.

כתובות ריבוי שידור ב-IPv6 מזוהות על ידי הקידומת FF00::/8. IPv6 משתמש ב-MLD (Multicast Listener Discovery), שהוא חלק מ-ICMPv6, כדי לנהל חברים בקבוצות ריבוי שידור, בדומה לאופן שבו IGMP עובד ב-IPv4.

תכונות נוספות ב-IPv6 Multicast:

• כתובות בהיקף: IPv6 מציג כתובות ריבוי שידור "בהיקף", שמגדירות את ההיקף שבו כתובת ה-multicast רלוונטית. זה יכול להיות צומת מקומי, קישור מקומי, אתר מקומי או היקף גלובלי, בין היתר.
• יותר יעילות: היכולת של IPv6 לטפל ביעילות ב-multicast נובעת בין השאר מהמספר העצום של כתובות הזמינות ושיפורים בניהול קבוצות ריבוי שידורים.

תאימות ומעבר

ברשתות המטפלות גם ב-IPv4 וגם ב-IPv6, שני סוגי תעבורת ריבוי שידורים יכולים להתקיים במקביל.

יישומים והתקני רשת חייבים לטפל כראוי בתרחישים אלה, במיוחד במהלך מעברים מ-IPv4 ל-IPv6, אשר עשויים לכלול תצורות מורכבות כדי להבטיח ששני סוגי התעבורה מטופלים כהלכה.

ישום

כדי ליישם ריבוי שידור ביעילות ברשת המשתמשת ב-IPv4, IPv6 או שניהם, תכנון קפדני הוא חיוני.

זה כולל הגדרה נכונה של נתבים ומתגים התומכים ב-multicast, כמו גם ניהול רוחב פס ואבטחה כדי להבטיח שתעבורת ריבוי שידורים לא תשפיע לרעה על ביצועי הרשת או האבטחה.

לסיכום, כן, שידור ריבוי פועל גם עם IPv4 וגם עם IPv6, והטמעה וניהול של שידור רב ב-IPv6 מציע כמה שיפורים ותכונות נוספות שאינן קיימות ב-IPv4.