ניתוב סטטי נחשב למאובטח יותר מניתוב דינמי מכמה סיבות מרכזיות, הקשורות בעיקר לאופיו הצפוי, לתצורה ידנית ולרגישות נמוכה יותר לסוגים מסוימים של התקפות ופגיעויות.

להלן כמה מהסיבות לכך שניתוב סטטי יכול להיחשב בטוח יותר:

1. שליטה וחיזוי

• תצורה ידנית: מסלולים סטטיים מוגדרים באופן ידני על ידי מנהלי רשת, מה שאומר שהם לא נלמדים אוטומטית באמצעות פרוטוקולי ניתוב. זה נותן למנהלי מערכת שליטה מלאה על טופולוגיית הניתוב, ומפחית את הסיכון למסלולים לא רצויים או זדוניים.
• יציבות: מסלולים סטטיים אינם משתנים אלא אם כן מנהל מערכת משנה אותם. זה מבטל את האפשרות של שינויים בלתי צפויים בטבלת ניתוב, שעלולים לנבוע מתצורות שגויות או התקפות רשת.

2. משטח התקפה קטן יותר

• אין הודעות מסלול: על ידי אי שימוש בפרוטוקולי ניתוב דינמיים, רשתות המשתמשות בניתוב סטטי אינן מפרסמות או מקבלות פרסומות ניתוב. זה מקטין את משטח ההתקפה מכיוון שתוקפים אינם יכולים לנצל פרוטוקולי ניתוב כדי להחדיר נתיבים זדוניים או להסיט את התעבורה.
• חסינות להתקפות ספציפיות: התקפות המכוונות במיוחד לפגיעויות בפרוטוקולי ניתוב דינמיים, כגון OSPF או BGP, אינן משפיעות על רשתות המשתמשות באופן בלעדי בניתוב סטטי.

3. פשטות ושקיפות

• מתקן ביקורת: מסלולים סטטיים קלים לתיעוד, ביקורת ואימות, ומאפשרים למנהלי רשת לבצע ביעילות סקירות אבטחה ולהבטיח זרימת תנועה בדיוק כמצופה.
• פחות מורכבות: על ידי אי הסתמכות על אלגוריתמים מורכבים או על מצב נתבים אחרים ברשת כדי לקבל החלטות ניתוב, ניתוב סטטי מבטל קבוצה של משתנים שניתן לנצל כדי לסכן את הרשת.

שיקולים

למרות שניתוב סטטי מציע יתרונות מבחינת אבטחה, יש לו גם מגבלות, כמו חוסר מדרגיות ברשתות גדולות והסתמכות על התערבות ידנית לצורך תחזוקה, מה שעלול להוביל לטעויות אנוש.

בנוסף, במצבים שבהם טופולוגיית הרשת משתנה לעתים קרובות, שמירת מסלולים סטטיים מעודכנים עלולה להיות בלתי מעשית.

לכן, בסביבות שבהן האבטחה היא הדאגה העיקרית אך נדרשת גמישות ואוטומציה מסוימת, שילוב של ניתוב סטטי עבור נתיבים קריטיים וניתוב דינמי עם אמצעי אבטחה נוספים, כגון אימות פרוטוקול ניתוב ורשימות בקרת גישה, כדי להציע איזון בין אבטחה , תחזוקה וגמישות.