כאשר התקן מוגדר להשתמש ב-IPv4 וב-IPv6 בו-זמנית, הוא אינו "בוחר" באחד מהפרוטוקולים כ"שער ברירת המחדל" במובן המסורתי.

במקום זאת, הוא משתמש בשני הפרוטוקולים באופן עצמאי, בהתאם לתקשורת וליעד שאליו אתה מנסה להתחבר.

הבחירה בין שימוש בנתיב IPv4 או IPv6 לשליחת מנות תלויה במספר גורמים, כולל תצורת המערכת, זמינות המסלול וההעדפות של מערכת ההפעלה או האפליקציה המדוברת.

הנה כמה נקודות מפתח כדי להבין איך זה עובד:

1. תצורת ערימה כפולה

התצורה הנפוצה ביותר במכשירים התומכים הן ב-IPv4 והן ב-IPv6 ידועה בשם "ערימה כפולה". בתצורה זו, המכשיר שומר על ערימות פרוטוקולים עצמאיות עבור IPv4 ו-IPv6, המאפשרות לו לפעול עם שני סוגי הכתובות בו זמנית. לכל מחסנית יש סט תצורות משלה, כולל שער ברירת מחדל משלה.

2. בחירת פרוטוקול

ההחלטה אם להשתמש ב-IPv4 או IPv6 עבור חיבור ספציפי מבוססת בדרך כלל על רזולוציית השם וזמינות המסלול:

• אם שם מארח הופך לכתובת IPv6 וההתקן יכול ליצור חיבור דרך IPv6 (כלומר, היעד נגיש באמצעות IPv6 ומוגדר שער IPv6), אזי ה-IPv6 מועדף.
• אם שם המארח מסתדר רק לכתובת IPv4, או אם אין נתיב IPv6 בר קיימא (גם אם שם המארח יפורס לכתובת IPv6), המכשיר ישתמש ב-IPv4.

3. העדפת פרוטוקול

לחלק ממערכות ההפעלה והיישומים יש העדפה ל-IPv6 כאשר הם זמינים. לדוגמה, מדיניות בחירת כתובות IPv6 המוגדרת ב-RFC 6724 מתארת ​​כיצד התקנים צריכים לבחור מתוך מספר כתובות אפשריות כדי ליצור חיבור, תוך מתן עדיפות ל-IPv6 במצבים רבים.

4. שערי ברירת מחדל עצמאיים

שערי ברירת המחדל עבור IPv4 ו- IPv6 מוגדרים ופועלים באופן עצמאי. להתקן יכול להיות גם שער IPv4 מוגדר לתעבורת IPv4 וגם שער IPv6 לתעבורת IPv6. הבחירה בשימוש בשער כזה או אחר תלויה אך ורק אם החבילה שתישלח היא IPv4 או IPv6.

5. תצורת רשת ותמיכה

היכולת של מכשיר להשתמש ב-IPv4 או IPv6 תלויה גם בתצורת הרשת שאליה הוא מחובר. אם הרשת תומכת רק ב-IPv4, המכשיר ישתמש רק ב-IPv4, ולהיפך. ברשתות התומכות בשניהם, המכשיר יכול להשתמש בשני הפרוטוקולים, שנקבע לפי ההיגיון שהוזכר לעיל.

לסיכום, מכשיר המוגדר גם עם IPv4 וגם עם IPv6 ישתמש בפרוטוקול המתאים לכל חיבור ספציפי, בהתבסס על זמינות, תצורה ומדיניות בחירת פרוטוקול. אין "שער ברירת מחדל" בין IPv4 ל-IPv6; כל מחסנית פרוטוקול משתמשת בשער המוגדר באופן עצמאי משלה.