ישנם פרוטוקולים וטכנולוגיות שנועדו לאפשר לרשתות IPv4 ו-IPv6 להתקיים יחד ולתקשר זו עם זו.

מכיוון ש-IPv4 ו-IPv6 אינם תואמים באופן יסודי במבנה הכתובות ובעיבוד המנות שלהם, יש צורך במנגנונים מיוחדים כדי להבטיח יכולת פעולה הדדית.

אנו מציגים כמה מהנפוצים ביותר:

1. ערימה כפולה: זוהי הטכניקה הישירה ביותר ומורכבת מהגדרת התקנים ושרתים כך שיפעלו עם IPv4 ו-IPv6 בו-זמנית. מכשירים עם יכולות ערימה כפולה יכולים לשלוח ולקבל תעבורת IPv4 ו-IPv6 גם יחד, תוך בחירת הפרוטוקול המתאים בהתאם לרשת היעד.
2. מנהרות: מנהור היא שיטה לעטוף מנות IPv6 בתוך מנות IPv4, כך שניתן להעבירן דרך רשתות IPv4. ישנם מספר סוגים של מנהרות, כגון מנהרות המוגדרות באופן ידני (למשל מנהרת GRE), 6to4 ו-Teredo. לכל אחד יש שימושים ותצורות משלו בהתאם לסביבה ולדרישות הרשת.
3. תרגום כתובות רשת - פרוטוקול אינטרנט (NAT-PT): NAT-PT מאפשר תרגום בין כתובות IPv6 ו-IPv4. עם זאת, שיטה זו נחשבה למיושנת בשל סיבוכיה ומגבלותיה, כשהיא מוחלפת ב-NAT64.
4. NAT64/DNS64: טכניקה זו מאפשרת למכשירי IPv6 בלבד לגשת לשרתי IPv4. NAT64 מתרגם את כתובות ה-IPv6 של התקנים ל-IPv4 כאשר אתה צריך לגשת למשאבים הזמינים רק ב-IPv4. DNS64 הוא מנגנון שמסנתז רשומות AAAA (IPv6) מרשומות A (IPv4), כך שמכשירי IPv6 יוכלו להבין ולהשתמש בכתובות IPv4.

טכנולוגיות אלו מבטיחות שלמרות ש-IPv4 ו-IPv6 אינן יכולות לתקשר ישירות ללא התערבות, מכשירים ורשתות הפועלות על כל גרסה של פרוטוקול ה-IP יכולים להתקיים יחד ולתקשר ביעילות בזמן שהמעבר הגלובלי ל-IPv6 מתרחש.