ב-IPv6, הפונקציונליות של פרוטוקולי TCP (Transmission Control Protocol) ו-UDP (User Datagram Protocol) במונחים של בדיקה וטיפול בנתונים נשארות זהות למעשה כמו ב-IPv4, אם כי עם כמה התאמות לתפקוד תקין בסביבה החדשה של IPv6 ותכונות נוספות.

נסביר כיצד כל פרוטוקול מתאים ופועל בהקשר של IPv6:

TCP מעל IPv6

TCP הוא פרוטוקול מכוון חיבור, המספק העברת נתונים אמינים, בקרת זרימה, ניהול גודש ומנגנוני שידור חוזר. ב-IPv6, TCP ממשיך להציע את אותן פונקציות:

1. התחלה וסיום חיבור: TCP משתמש באותם מנגנוני לחיצת יד (כגון לחיצת יד תלת כיוונית) כדי ליצור ולסיים חיבורים.
2. בקרת זרימה וגודש: מיישמת בקרת זרימה באמצעות חלונות קבלה ואלגוריתמים לבקרת גודש כגון TCP Reno או TCP Cubic.
3. בדיקת שגיאות: משתמש בסכימי בדיקה כדי להבטיח את שלמות הנתונים המועברים.

הבדל בולט אחד הוא שכותרת ה-IPv6 אינה כוללת שדה ביקורת, בניגוד ל-IPv4. ב-IPv6, האחריות על סכום הבדיקה נופלת כולה על פרוטוקולי השכבה העליונה כגון TCP ו-UDP. משמעות הדבר היא ש-TCP checksum ב-IPv6 מכסה הן את הכותרת והן את הנתונים של מקטע ה-TCP, וכולל גם חלקים מכותרת ה-IPv6 כדי לאמת את תקינות החבילה במהלך השידור.

UDP על IPv6

UDP הוא פרוטוקול ללא חיבור, המשמש ליישומים הדורשים שידורים מהירים, כגון הזרמת וידאו או משחקים מקוונים. כמו ב-IPv4, UDP ב-IPv6 מציע:

1. שידור נתונים: שלח דגימות נתונים מבלי ליצור חיבור קודם.
2. בדיקת תקינות אופציונלית: ב-IPv4, UDP checksum הוא אופציונלי, אבל ב-IPv6 הוא חובה. זה משפר את האמינות של יישומים המשתמשים ב-UDP, ומבטיח שלא יעובדו גרמות נתונים פגומות.

ב-IPv6, סכום הבדיקה של UDP תמיד נדרש ומכסה את ה-Pseudo-header של IPv6 (הכוללת את כתובות המקור והיעד, אורך החבילה וערכים אחרים), כותרת UDP והנתונים. סכום בדיקה זה מבטיח שדגימות נתונים מגיעות שלמות ולנקודות הקצה הנכונות.

מסקנה

בעוד שהפונקציונליות הבסיסית של TCP ו-UDP נשארת זהה ב-IPv6, ההבדל העיקרי הוא באופן שבו פרוטוקולים אלה מיישמים ומטפלים בסיכומי בדיקה, תוך התאמה לעיצוב IPv6 המבקש לשפר את יעילות עיבוד המנות ואבטחת הרשת.

סכום הבדיקה החובה ב-UDP והכללת ה-Pseudo-header בסכימי בדיקה הם שינויים משמעותיים שנועדו לנצל את השיפורים המבניים של IPv6.