כן, ב-IPv6, לפרוטוקול תצורת המארח הדינמי המכונה DHCPv6 (Dynamic Host Configuration Protocol גרסה 6) יש אפשרות המאפשרת הקצאת כתובות IPv6 בצורה "מצבית".

במצב זה, שרת DHCPv6 שומר על מצב של הקצאות הכתובות שהוא מבצע ללקוחות, כלומר הוא מתעד ושולט באילו כתובות נעשה שימוש ולאיזה לקוח הם הוקצו.

זה דומה לאופן שבו DHCP עובד עבור IPv4.

DHCPv6 פעולה ממלכתית

בהקשר של DHCPv6 stateful, השרת לא רק מספק כתובת IPv6 ללקוח, אלא יכול גם להקצות מידע נוסף, כגון הגדרות שער ברירת מחדל (נתבים), אפשרויות DNS (Domain Name Servers) ופרמטרי רשת נחוצים אחרים.

DHCPv6 Stateful Configuration

1. תצורת שרת DHCPv6:
   • התקנת תוכנת DHCPv6: ודא שבשרת שלך (Linux, Windows Server וכו') מותקנת תוכנת DHCPv6 ומוגדרת כהלכה.
   • הגדרת טווח כתובות: מגדיר טווח של כתובות IPv6 שהשרת יכול להקצות ללקוחות.
   • הגדרת אפשרויות נוספות: מגדיר כל הגדרות אחרות שלקוחות צריכים לקבל, כגון DNS, דומיין וכו'.
2. תצורת לקוח:
   • יש להגדיר לקוחות לבקש כתובות IPv6 באמצעות DHCPv6. ניתן לעשות זאת באמצעות הגדרות הרשת במערכת ההפעלה של הלקוח, תוך הבטחה שהיא מוגדרת לקבלת כתובת IPv6 באופן אוטומטי.
3. אינטגרציה עם SLAAC:
   • במקרים מסוימים, ניתן להשתמש ב-Stateful DHCPv6 בשילוב עם SLAAC (Stateless Address Autoconfiguration) כדי לספק את כתובת ה-IP, בעוד ש-DHCPv6 מטפל בהקצאת פרמטרים אחרים של תצורה. זה תלוי במדיניות הרשת הספציפית.

שיקולים

• תאימות: ודא שכל המכשירים ברשת תומכים ב-DHCPv6.
• בטחון: הפעל אמצעי אבטחה מתאימים, כגון אימות הודעות DHCPv6 כדי להגן מפני התקפות אפשריות.
• הנהלהשים לב שניהול שרת DHCPv6 מצבי עשוי לדרוש משאבי ניהול רבים יותר בהשוואה ל-SLAAC, מכיוון שהשרת חייב לעקוב אחר מצב הקצאות הכתובות.

הטמעת DHCPv6 מצבי היא חלק מכריע בניהול רשתות IPv6, במיוחד בסביבות שבהן יש צורך בשליטה מדויקת על כתובות הרשת והתצורות שהוקצו להתקנים.