שכבת רשת 2 (שכבת קישור נתונים)

שכבה 2 פועלת ברמת קישור הנתונים ואחראית בעיקר לתקשורת בין מכשירים באותה רשת מקומית (LAN). בשכבה זו, הנתונים נארזים במסגרות וכתובות MAC (Media Access Control) משמשות לזיהוי התקנים ברשת.

חלק מהתקני Layer 2 הנפוצים כוללים מתגים וגשרים.

תכונות עיקריות של שכבה 2:

• שליטה בגישה למדיום הפיזי המשותף.
• למד ותחזק טבלאות כתובות MAC.
• העבר מסגרות בתוך אותו LAN בהתבסס על כתובות MAC.
• איתור ותקן שגיאות במגרשים.

שכבת רשת 3 (שכבת רשת)

שכבה 3 נמצאת ברמה אחת גבוהה יותר במודל OSI ומתמקדת בניתוב נתונים בין רשתות שונות. בשכבה זו, הנתונים נארזים בחבילות וכתובות פרוטוקול אינטרנט (IP) משמשות לזיהוי התקנים ורשתות.

נתבים הם התקני מפתח בשכבה 3 שכן הם קובעים את המסלול הטוב ביותר עבור מנות להגיע ליעדם דרך רשתות מחוברות.

תכונות עיקריות של שכבה 3:

• ניתוב מנות בין רשתות.
• שמירה על טבלאות ניתוב לקביעת המסלולים היעילים ביותר.
• תרגום כתובת IP לניתוב מנות דרך NAT (תרגום כתובות רשת).
• סינון מנות לאבטחה ובקרת תעבורה.

הבדלים בין רשת שכבה 2 לשכבה 3

ההבדלים העיקריים בין רשתות שכבה 2 ושכבה 3 נעוצים בהיקף ובפונקציונליות שלהן:

1. הגעה:

• שכבה 2: מתמקדת בתקשורת בתוך אותה רשת מקומית (LAN) ואינה חוצה מספר רשתות.
• שכבה 3: מאפשרת תקשורת בין רשתות שונות ואחראית על ניתוב מנות דרך התקנים מרובים ורשתות מחוברות.

2. כתובות בשימוש:

• שכבה 2: משתמש בכתובות MAC לזיהוי התקנים באותו LAN.
• שכבה 3: משתמשת בכתובות IP כדי לזהות הן התקנים והן רשתות, מה שמאפשר תקשורת על גבי רשתות נפרדות.

3. התקני מפתח:

• שכבה 2: המכשירים העיקריים הם מתגים וגשרים.
• שכבה 3: מכשירי המפתח הם נתבים.