בנוסף לשיטת Dual Stack, המאפשרת למכשירים ולשרתים לפעול עם IPv4 ו-IPv6 בו זמנית, קיימות מספר שיטות וטכנולוגיות נוספות שנועדו להקל על הדו-קיום והמעבר מ-IPv4 ל-IPv6.

אנו מסבירים כמה מהחשובים שבהם:

1. מנהרות:
   • מנהרות המוגדרות באופן ידני: קישורים מנקודה לנקודה נוצרים בין נתבים שיכולים להעביר תעבורת IPv6 על גבי תשתית IPv4. זה נעשה על ידי הקפצת מנות IPv6 בתוך מנות IPv4.
   • 6to4: אוטומציה של תהליך המנהור על ידי מתן אפשרות למכשירי IPv6 לתקשר ברשתות IPv4 ללא צורך בתצורה ידנית. הוא משתמש בכל כתובת IPv4 ציבורית כנקודה של אנקפסולציה ו-decapsulation.
   • טרדו: זוהי טכנולוגיית מנהור המאפשרת לצמתים הממוקמים מאחורי התקני IPv4 NAT להשיג קישוריות IPv6. Teredo עוטף מנות IPv6 בתוך מנות UDP ומשדר אותן דרך IPv4 NATs.
2. NAT64/DNS64:
   • שיטה זו מאפשרת למערכות ברשת IPv6 לגשת למשאבים הממוקמים ברשתות IPv4. NAT64 הוא סוג של תרגום כתובות הממיר כתובות IPv6 ל-IPv4 ולהיפך. DNS64 מקל על תהליך זה על ידי יצירת רשומות AAAA (IPv6) עבור מארחים שיש להם רק רשומות A (IPv4), ובכך מאפשר להתקני IPv6 לפתור ולתקשר עם כתובות IPv4.
3. ISATAP (פרוטוקול כתובת אוטומטית של מנהרה תוך-אתר):
   • ISATAP הוא מנגנון מנהור אוטומטי המאפשר קישוריות IPv6 בתוך אתר או ארגון שעדיין משתמשים בתשתית IPv4. זה עובד על ידי יצירת קישור וירטואלי מנקודה לנקודה בתוך רשת, בדומה לשיטות מנהור אחרות, אך תוכנן במיוחד לשימוש פנימי.
4. פרוקסי ותרגום פרוטוקול:
   • גישות מסוימות משתמשות בפרוקסי או שערים המתרגמים בין פרוטוקולי IPv4 ו-IPv6. זה מאפשר ליישומים או תהליכים הפועלים על פרוטוקול אחד לתקשר עם השני ללא צורך בתמיכה מקורית כפולה.

שיטות המעבר והטכנולוגיות הללו חיוניות כדי להבטיח שרשתות ושירותים יוכלו להמשיך לפעול בצורה חלקה כשהעולם עובר בהדרגה לתשתית רשת מבוססת IPv6 לחלוטין.

}לכל אחד יש את היתרונות שלו ואת מצבי השימוש האידיאליים שלו, בהתאם לצרכי הרשת ולמשאבים הזמינים.