IPv6 מציג שינויים משמעותיים באופן הטיפול בפיצול בהשוואה ל-IPv4, במיוחד כאשר הוא מתייחס להתקני ביניים כגון נתבים.

שינויים אלה משפיעים על הביצועים והיעילות של תעבורת הרשת. ב-IPv6, הפרגמנטציה מטופלת בצורה שונה כדי להפחית את העומס והמורכבות בנתבים ולשפר את ביצועי הרשת הכוללים.

כיצד פועל הפרגמנטציה ב-IPv6:

1. פיצול על ידי המארח המנפיק: ב-IPv6, נתבים אינם מפרקים מנות. אם צריך לפצל מנה כדי לעבור קישור עם MTU קטן יותר (יחידת שידור מקסימלית), הנתב משליך את החבילה ושולח הודעת ICMPv6 "Packet Too Large" למארח השולח. זה אומר לשולח לחלק את החבילות לפני שיעבירן.
2. פישוט נתב: על ידי העברת האחריות על פיצול למארח השולח, IPv6 מבטל את הצורך בנתבים לטפל בפיצול. זה מפחית את עומס העיבוד בנתבים, מפשט את עיבוד המנות ואפשר לשפר את מהירות העברת הנתונים ברשת.
3. נתיב MTU Discovery: IPv6 משתמש ב-Path MTU Discovery בצורה מקיפה יותר. תהליך זה מאפשר למארח השולח לקבוע את ה-MTU הקטן ביותר לאורך הנתיב ליעדו כדי למנוע פיצול באמצע הנתיב. זה מייעל את הביצועים על ידי הבטחת הגודל הנכון של החבילות מהרגע שהן עוזבות את המארח, ומפחית את האפשרות של השלכה ושידורים חוזרים.

השוואה עם IPv4:

ב-IPv4, גם מארחים וגם נתבים יכולים לפצל מנות כאשר גודל החבילה חורג מ-MTU של הקישור. נתבים המבצעים פרגמנטציה חייבים לשמור על מצב הפרגמנטים ולעיתים להרכיב אותם מחדש, מה שעלול להוביל לעלייה בשימוש במעבד ולהפחתה בביצועים הכוללים, במיוחד ברשתות צפופות או בנתבים עם תעבורה גבוהה.

השפעה על ביצועים:

• הפחתת עומס על נתבים: על ידי ביטול פיצול עומס העבודה של הנתב ב-IPv6, התקנים אלה יכולים לעבד את התעבורה מהר יותר ועם פחות תקורה, ולשפר תיאורטית את ביצועי הרשת.
• אחריות מארח: ככל שהעומס על הנתבים יורד, המארחים חייבים להיות חכמים יותר לגבי האופן שבו הם מטפלים בשידורי הנתונים שלהם, מה שעשוי להיות שימוש רב יותר במשאבים על המארח, במיוחד במצבים שבהם יש צורך בפיצול.

מסקנה:

לאיחוי במארחי IPv6, על ידי הימנעות מפיצול במכשירי ביניים, יש פוטנציאל להציע ביצועים טובים יותר בהשוואה ל-IPv4.

שינוי זה בניהול הפיצול משקף פילוסופיית עיצוב כללית ב-IPv6: פשט נתבים כדי לשפר את יעילות הרשת ולהעביר יותר היגיון ואחריות לקצוות הרשת.